רבות כבר דובר ונכתב אודות הספר "פרויקט לזרוס" המצוין של אלכסנדר המון הבוסני-סרבי. הרומאן נבחר ב-2008 על-ידי 'פבלישרס ויקלי' כ"ספר הטוב ביותר של השנה"; על-ידי 'ניו-יורק מגזין' כרומאן "מספר אחד של השנה"; ועל-ידי 'הניו-יורק טיימז' כ"ספר הראוי-להיזכר" של אותה שנה. הספר יצא בעברית בהוצאת "הספרייה החדשה", שעורך מנחם פרי.
מעבר לסיפור ולכתיבה המרתקים, ישנו בספר אפקט ויזואלי מיוחד שמשפיע (גם אם באופן לא מודע) על ההרגשה של הקורא.
בין פרק לפרק משובץ עמוד שחור, שחור לגמרי, ומאחוריו עמוד שחור נוסף כשבמרכזו תמונה קטנה בשחור-לבן.
יתכן שהבחירה ברקע השחור מתחת לתמונה נבע משיקולי הדפסה, במטרה להציג את התמונה בצורה ברורה יותר ושלא תפגע באיכות הקריאה של טקסט שמופיע מתחתיה.
אך נראה שהבחירה העיצובית בשחור אינה טכנית בלבד. מעבר לקדרות שהעמודים השחורים מכניסים לספר, שילובם מכניס מעין אפקט קולנועי לדפים המודפסים. שילוב העמודים השחורים תורם לתחושה של רומן היסטורי, של אירועים שהתרחשו בעבר, בתחילת המאה הקודמת, בה תיעוד המציאות באמצעות צילום היה בשחור לבן. הרי ההיסטוריה של המאה הקודמת נתפסת אצלנו בתודעה ובזיכרון הקולקטיביים בגווני שחור-לבן. טריק ידוע בקולנוע היסטורי הוא לצלם בשחור-לבן על מנת לגרום לצופה באופן מיידי לתחושה של חזרה לאחור בזמן.
וישנו גם אפקט נוסף, חזק, מפתיע ולא שגרתי. העמוד השחור גורם אצל הקורא לתחושה של כיבוי אורות, הורדת מסך, מעין cut קולנועי. כאילו הוא מורה לקורא: "עצור רגע וחשוב על הפרק שסיימת לקרוא". הוא כופה על הקורא פאוזה. הדממה. בום. אין. ריק. עד לפרק הבא.
העמוד השחור חורג מהעיצוב המוכר של ספרי קריאה, וההשפעה שלו חזקה ממילים.
למעלה: הספר בגרסה האנגלית; התמונה מופיעה בעבר הימני של הדף, והעמוד השחור הריק בעבר השמאלי של הדף (סידור הפוך מהגרסה העברית). אף על פי שהעמוד השחור המלא נסתר כאן בצילום, ניתן לחוש בעוצמה של השחור.
